<h1>מגן אבות להמאירי — הענין התשיעי</h1>
<h2>דף קה.</h2>
עוד נשאו ונתנו אתנו במה שהם נוהגים לאכול גבינה אחר עוף, ואנו מחמירים עד שישהא שש שעות או חמש כשיעור שבין סעודה לסעודה כדין האמור בבשר בהמה. ובתחלה היינו נושאים ונותנים בה מתורת מנהג ומדין חומרי מקום, ודבר זה יתברר בו דעתינו כמו שאנו עתידים לברר, אלא שאחר כן נתחבטו בענין ההוראה ובעיקרה. נמתי להם שכל שהראיות שוות או שקול הדעת מכריע בדברי שניהם ראוי להחמיר אע"פ שבשר עוף בחלב מדברי סופרים, דכל דתקון רבנן כעין דאוריתא תיקון (יבמות י"א.), כיון שהתורה אסרה בשר בהמה בחלב וחכמים הוסיפו באיסורה בשר עוף בחלב, ודאי כל שאסרו בו כבשר בהמה אסרו בו, כבהמה [כך] בשר עוף, וכ"ש שהסוגיא מכרעת יותר לאיסור. והריני כותב מה ששיטתנו נמשכת אחריו בביאור סוגיא זו, ואח"כ אפרש את שטתם עד שיתבאר לך מתוך דברינו איזה יכשר הזה או זה. והוא שאמרו תאנא אגרא [חמוה דרב אבא] עוף וגבינה נאכלין באפיקורן, כלומ' דרך פרסום ושאין צריך ליזהר לקנח את הפה בין זה לזה או ליטול את ידיו אלא אוכל בלא קנוח הפה ובלא נט"י, ומ"מ דוקא גבינה ואחריה עוף, הא אם אכל עוף תחלה, אינו מחליט ההיתר לאכול בשר, ואע"פ שהקדים בלשון עוף לגבינה לאו דוקא שאכל עוף, אלא מתוך שהוא בא עכשיו לאכול את העוף אחר שאכל את הגבינה הוא מזכירו תחלה, ומ"מ הגבינה אכל תחלה, וראיה ברורה לזה שאסור גבינה אחר בשר מדין בשר השנים הוא שקרוי בשר כדכתי' הבשר עודנו בין שניהם (במדבר י"א ל"ג), וכל שלא שהה כשיעור שהזכרנו לא נתעכל במקומו ושֵם בשר עליו ונמצא אוכל את שניהם ביחד, וא"כ כל שאכל עוף תחלה היאך מתירין גבינה אחריו. ואפי' בקנוח הפה ונטילת ידים, והרי בשר התחוב בין השנים אין קנוח מעבירו ונמצאו נאכלים ביחד, אלא כשאכל גבינה תחלה, שפרורי הגבינה הנשארים בפה דקים ואינם אלא כעין שמנונית ועוברין בקנוח, והיקל בעוף שאין צריך קנוח הואיל ואין שם גבינה בעין אלא פרורין דקים כעין שמנונית כדרך שכתבנו. וכן ראיה שבאכילת גבינה תחלה נאמרה, שהרי סמכו לשמועה זו (שם) רב יצחק בריה דרב משרשיא איקלע לבי רב אשי אייתי לי' גבינה [אכל] ואייתי ליה בשרא ואכל לא משא ידיה, כלומ' אלא שקנח את הפה לבד, ואקשו ליה והא תני אגרא עוף וגבינה נאכלין באפיקורן, עוף וגבינה אין בשר וגבינה לא, ושני ליה ההיא בלילא הא ביממא, מחזא קא חזינא, ולמדת להדיא דעוף וגבינה דקתני אגרא פירושו גבינה ואח"כ עוף, כמעשה של רב יצחק בגבינה ובשר, וא"כ כל שאכל גבינה תחלה אוכל עוף בלא קנוח ובלא נטילה אפי' בלילה, ובשר בהמה בלילה צריך קנוח ונטילה, וביום צריך קנוח אבל לא נטילה. ואף רב חסדא אמר בסוגיא זו (ק"ה.) אכל בשר אסור לאכול גבינה, והרי סתם אמרה לא שנא עוף ולא שנא בהמה ופירושו אף בקינוח. ומה ששאלו רב אחא בשר של בין השנים מהו, שהיה רב אחא סבור שהקנוח מעביר את השמנינות, וא"כ מה לנו אם שעבר את השמנינות ואם לבשר שבין השנים, וכי בשר שבין השנים נקרא בשר, ומתוך שהיה בוש מלהקשות לו אמרה בדרך שאלה, ואף הוא הכיר את כונתו וקרא עליו הבשר עודנו בין שניהם, אלמא שאף של בין השנים נקרא בשר כל שלא שהה כשיעור חמש שעות שהוא שיעור עכול. ולמדנו מכל מקום שכל בשר במשמע אחר שנאמרה סתם. ומה שאמרו למטה (ק"ה.) בענין נטילה מים ראשונים מצוה אחרונים חובה אמצעיים רשות, ואמרו ע"ז לא שנו אלא בין תבשיל לתבשיל, כלומר שאין הנטילה שבו אלא לנקיות, אבל בין תבשיל לגבינה חובה, ר"ל בין תבשיל של בשר לגבינה, ופירושו בין בשר לגבינה אלא דנקט תבשיל שרוב בשר בתבשיל הוא נאכל, ומדאקדמיה לתבשיל מקמי גבינה אלמא דבשר ואח"כ גבינה מותר בנטילה, ר"ל נטילה שאחר קנוח לאו דוקא דתבשיל דודאי גבינה קדמה, אלא שלא דקדק בלשון, שלא בא ללמד דין קדימה שסומך הוא על דברי רב חסדא, אלא ללמד דין נטילה אם רשות אם חובה, ופירושו בין תבשיל שבא לאכלו עתה לגבינה כמעקרא, שאם לא כן היה לו לבעל התלמוד להקשות ממנה לרב חסדא או מדברי רב חסדא לזה, אלא שבודאי על בשר שאחר גבינה נאמרה כאותם השמועות שהזכרנו אלא שקצר בדברים מצד שסומך היה על מה שהוזכר שהרי אף במה שאמר (שם) אכל גבינה מותר לאכול בשר, לא הזכיר דוקא ע"י קנוח וביום, ועוד נטילה בלילה, מפני שסומך על מה שהוזכר, ומ"מ מה שאמר אכל בשר אסור לאכול גבינה, בכל גבינה ובכל צד נאסר, שאם לא כן הואיל ועדיין לא נזכר דין זה לא היה לו מקום לסתום אלא לפרש. זו היא שיטתינו ונמצא כלל הדברים, שכל מאכל בשר בין של בהמה בין של עוף אינו אוכל גבינה אח"כ עד שיעברו שש שעות או חמש שהוא שיעור שבין סעודה לסעודה, שאף אם היה בשר בין השנים כבר נתעכל במקומו, ואין קנוח ונטילה נזכרים בזה כלל, שאם בתוך השיעור אינו מועיל, ואם לאחר השיעור אינו צריך. אכל גבינה אוכל בשר בקינוח, ואם הוא בלילה מוסיף ונוטל את ידיו, אבל אם בא לאכול אחריו בשר עוף אוכל אף בלא קינוח ובלא נטילה ואפי' בלילה. ויראה לי להקל עוד שאף באכל עוף תחלה אע"פ שצריך שהיה, אינו צריך שש שעות, אלא כל שסעודה לסעודה אפילו בקירוב זמן הואיל וסילק, ועקר שהוא מתעכל בנקל ונפקע שם בשר מעליו. וכבר ביררנו דברים אלו כולם בחבורנו, ומתוך מה שכתבנו אתה למד לשיטתם שהם מפרשים עוף וגבינה כפשטו ר"ל עוף ואחר כך גבינה, וכבר בארנו שא"א לומר כן ממה שהקשו ממנה לרב יצחק באכל גבינה והדר אכל בשר בהמה כי לא משי ידיה כמ"ש. ואף רבנו תם ז"ל הוסיף להקל בדבר זה לאכול גבינה אף אחר בשר בהמה בלא שהייה בקנוח ביום, ועוד נטילה בלילה ואחר עוף בלא קנוח ונטילה אף בלילה ואחר גבינה לאכול אף בשר בהמה בלא שום קנוח. אלא שאם הוא בלילה נוטל, ומפרשים זה של אגרא בעוף תחלה, ורב יצחק אכל גבינה ואח"כ בשר בהמה בלא קנוח וכן בלא נטילה, אלא שאילו היה בלילה היה מצריך נטילה, ורב חסדא שאמר אכל בשר אסור לאכול גבינה, פירושו אלא א"כ בקינוח ביום ובתוספת נטילה בלילה. ומה שאמר אכל גבינה מותר לאכול בשר פירושו אף בלא קנוח ונטילה, אלא שבלילה צריך נטילה וכבר ביררנו סתירת דבריהם בחבורנו, ממה שרמזו שא"כ מה מקום להקשות לרב יצחק מדברי אגרא, והלא רב יצחק גבינה אכל תחלה, וכן מה שאמר רב יוחנן בשאלתו כמה ישהה בין בשר לגבינה ולא כלום מה הקשו לו מדברי רב חסדא שאמר אכל בשר אסור לאכול גבינה, והלא לדבריהם אף רב חסדא לא הצריך שהייה כלל אלא קינוח ביום ועוד נטילה בלילה. ועוד היאך אמרה רב חסדא בלשון אסור סתמא, ועוד ראיה שהרי אסור גבינה אחר בשר משום בשר השנים הוא, ומה הועיל קנוח לבשר התחוב בין השנים, אלא ודאי לא נאמר דין קנוח אלא בגבינה תחלה, והראיה שהרי שמועות בית שמאי ובית הלל בקנוח נשנית בגמרא (שם) אחר מעשה של רב יצחק שאכל גבינה בתחלה, ואם כדברי הרב היה לו לשנותה אחר דבריו של רב חסדא, אלא שהדברים ברורים כשטתינו ואף הם הודו שחכמים האחרונים שבגלילותיהם מחמירים בה ונוהגים כמנהגינו והנאני הדבר.
